פרשני:בבלי:נדרים לג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים לג ב

חברותא[עריכה]

אמר רב הושעיא: זו  דברי חנן היא  16 . שסובר, שאם הלך אדם למדינת היום, ובא אחר וזן את אשתו, אף שפרע עבורו את חובו, שהרי חיוב הוא על הבעל לזון את אשתו, בכל זאת, הרי הוא כמניח מעותיו על קרן הצבי, ואין חבירו חייב לשלם לו כלום  17 , משום שאינו אלא כמבריח ארי  18 .

 16.  ובירושלמי איתא, דאף לרבנן דמחייבי לבעל לשלם לזה שפרנס את אשתו, התם הוא משום דחוב מזונות דאשה לא מתפרע, שהרי אין לה במה לזון את עצמה. אבל בפורע חובו של חבירו - פטור, משום שיכול הלווה לומר: מפייס הוינא ליה - ומחיל לי.   17.  כתב הרשב"א, דהיינו דווקא כשפירש שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה. אבל אם פרנסה סתם, חוזר וגובה מהבעל, לפי שכל המפרנס סתם, אינו מפרנס בתורת מתנה, אלא בתורת הלואה, ונמצא שהיא חייבת לו, ומי שפרנס אותה גובה ממנה, והיא גובה מבעלה. וכן כתב רש"י במס' כתובות (ק"ז ע"ב). ועיי' בר"ן שנחלק עליו.   18.  כתבו התוס', דאף שהבעל חייב במזונות אשתו, מכל מקום יכול הוא לומר שהיתה האשה מסתפקת במעשה ידיה.
כך גם כאן, אף שפרע המדיר עבור המודר את חובו, אין הלווה חייב לשלם לו עבור זה, ולכן אין זה נחשב שההנהו.
רבא אמר: אפילו תימא משנתינו דברי הכל היא. שאפילו לרבנן שחולקין על חנן, ואומרים שחייב הבעל להחזיר לזה את מה שפרע בשבילו, אין זה דומה לענינינו.
לפי שגבי מודר הנאה, דהיינו במשנתנו, מדובר דיהיב על מנת שלא לפרוע. דהיינו, שכשהלוהו התנה עמו שלא יוכל המלוה לכופו לפרוע, אלא כשירצה הלוה - יפרענו מדעתו.
ולכן, כשפרע המדיר את אותו חוב, אף שיתכן הדבר שלולא שפרע הוא, היה הלווה פורע מחמת בושה, מכל מקום, כיון שהיה יכול שלא לפרוע, אין זה נחשב שנתן המדיר דבר למודר  19 .

 19.  ואף את מה שנאמר במשנתינו ששוקל את שקלו, אפשר להעמיד גם אליבא דרבנן, ובכגון ששלח כבר המודר את שקלו, ונגנב או אבד משנתרמה תרומה, שבכהאי גוונא פטור מלשלם, כדתניא במסכת בבא מציעא: "בני העיר ששקלו את שקליהם ונגנבו או אבדו, אם משנתרמה תרומה - נשבעין לגזברים". ולכן, כששוקל המדיר את שקלו, הרי הוא נותן עבורו דבר שאינו מחוייב בו. ואף על פי שהדרך היא לפרוע גם כשנגנב או אבד, בכל זאת מותר, כיון שאין הגזברים יכולין לכופו.
מאי חנן? לגבי איזה ענין אמר חנן את דבריו?
דתנן: מי שהלך למדינת הים, ועמד אחד ופירנס את אשתו במקומו.
חנן אמר: איבד הלה את מעותיו, ואין הבעל חייב לשלם לו.
נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: ישבע אותו אדם כמה הוציא עבורה, ויטול את הדמים מהבעל.
אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם (כדברי בני כהנים גדולים).
אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן! באמת הניח אותו אדם את מעותיו על קרן הצבי, ואין לו מהבעל כלום.
ואמרינן: רבא, שהעמיד את משנתנו בשלוה על מנת שלא לפרוע, לא אמר כרב הושעיא שהעמיד את משנתינו כשיטת חנן, משום דקא מוקים לה למתניתין כדברי הכל, שרצה רבא להעמיד את משנתינו אף כשיטת רבנן.
ואילו רב הושעיא לא אמר כרבא, שהעמיד את דברי משנתינו בשלוה שלא על מנת לפרוע, משום שהוא סובר שאף במקרה כזה אסור למדיר לפרוע את חובו לשיטת רבנן, משום שגוזרים גזירה שלא ליפרע - משום ליפרע. דהיינו, שאם נתיר במקרה שלוה על מנת שלא לפרוע, יבואו להתיר אף כשלוה על מנת לפרוע.
שנינו במשנתינו: מחזיר לו את אבידתו. פליגי בה, בביאור דברי משנתנו, רב אמי ורב אסי.
חד (אחד) מהם אמר: לא שנו שמחזיר את אבידתו, אלא בשנכסי מחזיר האבידה אסורין על בעל אבידה. דאז, כי מהדר ליה המדיר את אבידתו - מידעם דנפשיה קמהדר ליה (דבר של עצמו הוא מחזיר לו, ואינו נותן לו דבר משלו).
אבל כשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - לא קא מהדר ליה המודר למדיר את אבידתו, משום דקא מהני ליה המדיר על ידי כך "פרוטה דרב יוסף". דהיינו, שבזמן שמחזיר לו את אבידתו, הרי הוא נחשב כעוסק במצוה, ואם בא באותו זמן עני לבקש ממנו פרוטה לצדקה - הרי המחזיר פטור מלתת לו  20 .

 20.  והגמרא קוראת לדין זה "פרוטה דרב יוסף", משום שנחלקו רבה ורב יוסף במסכת בבא קמא לגבי שומר אבידה, האם דינו כשומר שכר. ורב יוסף סובר שדינו כשומר שכר, ששכרו הוא זה שנפטר מלתת פרוטה לעני.
וחד מהם אמר: אפילו כשנכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר - מהדר ליה, ואין לאסור משום ההנאה שנהנה המודר בכך שנפטר מלתת פרוטה לעני, דפרוטה דרב יוסף - לא שכיח. שאין זה שכיח שיבוא עני דווקא באותו זמן שמשיב את האבידה  21 , ולכן אין זה נחשב הנאה  22 .

 21.  והריטב"א הביא, דמה שנפטר מפרוטה לעני, היינו דווקא בזמן שמטפל בה להשיבה, או לזונה (אם מדובר בבהמה), או לנערה (אם מדובר בגלימא). ולא שכיח שיבוא עני באותה שעה.   22.  כך היא סוגיית הגמרא לפי גירסת הר"ן. ובפירוש הגירסה שלפנינו - עיי' במפרש.

דרשני המקוצר[עריכה]