פרשני:בבלי:נדרים עה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עה א

חברותא[עריכה]

מאי  תניא כוותיה דרבי אמי, היכן מצינו מברייתא זו ראיה לדברי רבי אמי, שדברי רבי אליעזר הם באופן שעשה בה מאמר? -
דקתני בברייתא (בדברי רבי עקיבא), "בין שעשה בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר"
- משמע שרבי עקיבא שמע את דברי רבי אליעזר באופן שעשה בה מאמר.
אי נמי (וכן יש ראיה) מרישא.
דקתני (בדברי רבי אליעזר): משנכנסה לרשותו נגמרה לו, משבאת לרשותו אינו דין שתגמור לו.
ואי דברי רבי אליעזר הם בדלא קדיש, מאי שייך לשון "נגמרה לו"? הרי עדיין לא קידשה!?
תפשוט מיניה כשעשה בה מאמר - מוכח מזה, שדברי רבי אליעזר אמורים באופן שעשה בה מאמר, דהיינו קידושין.
ומפרשת הגמרא את המשך הברייתא:
מאי וכשאר דברים כן נדרים דקתני - מה הן שאר הדברים שמהם מביא רבי עקיבא ראיה לדבריו?
אמר רבא: הכי קתני - אי אתה מודה שאין חייבין סקילה, כנערה המאורסה, על ביאה של אדם זר בשומרת יבם, אפילו כשהיא זקוקה ליבם אחד, ואפילו כאשר עשה בה מאמר.
ומוכח מזה, שאין היבמה נחשבת בשום אופן כארוסה. ואף לענין הפרת נדרים אינה נחשבת מאורסת.
אמר רב אשי:
מתניתין נמי דיקא (ממשנתנו גם מבואר שזהו טעמו של רבי עקיבא),
שכתוב במשנה: אין יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה.
ומשמע מזה שראייתו של רבי עקיבא היא מכך שרואים אנו שאין היבמה נחשבת כמאורסת לענין סקילה, אם בא עליה אדם זר. ולכן אף לענין הפרת נדרים אינה נחשבת כמאורסת  41 .

 41.  כתב הר"ן שלמסקנת הגמרא אין טעמו של רבי עקיבא משום שאין זיקה אלא אפילו אם יש זיקה מכל מקום אינה נחשבת ארוסה לענין הפרת נדרים כשם שאינה נחשבת ארוסה לענין חיוב סקילה, ולפיכך כתב הר"ן שעל אף שקיימא לן שיש זיקה בכל זאת הלכה כדעת רבי עקיבא שאין היבם מיפר נדרי יבמתו. ומסתפק הר"ן בדין נערה המאורסה שמת בעלה והרי היא ממתינה ליבום, האם יכול אביה להפר לבד את נדריה כיון שאין לו שותף שהרי היבם אינו יכול להפר, או שאינו יכול להפר משום שלענין זה כן נחשבת היבמה כמאורסת וצריך האב שותפות בהפרת נדריה ולא יוכל להפר לבד. והרמב"ם בפרק י"א מהלכות נדרים הלכה כ"ד כתב שיכול האב להפר לבד את הנדרים. אך הר"ן מוסיף שכל הנידון הוא רק בנדרים שנודרת עכשיו כאשר היא ממתינה ליבום, אבל נדרים שנדרה עוד בחיי בעלה פשיטא שיכול האב להפר אחר מיתתו של הבעל, כיון שנתרוקנה רשותו של הבעל לאב, והיבם לא זכה בזה דהרי אינו יכול להפר, ולכן זוכה בהם האב ויכול להפר נדרים אלו לבד.
מתניתין:
האומר לאשתו: כל נדרים שתדורי מכאן, מהיום, עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין - לא אמר כלום (לא חל הקיום)  42  .

 42.  והטעם, משום שעל קיום לא יתכן לומר את הקל וחומר של רבי אליעזר בהמשך המשנה, ולכן אין סיבה לומר שתהא אפשרות לקיים את הנדר לפני שנדרה. (ר"ן)
ואם אמר: כל נדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין -
רבי אליעזר אומר: מופר.
וחכמים אומרים: אינו מופר.
אמר רבי אליעזר לחכמים, יש לימוד של "קל וחומר" המוכיח את דברי:
אם מצינו שהבעל הפר נדרים שכבר חלו ובאו לכלל איסור -
וכי לא יפר נדרים שעדיין לא חלו, ועדיין לא באו לכלל איסור!?
אמרו לו חכמים: הרי הוא אומר, "אישה יקימנו ואישה יפרנו", הקיש הכתוב הפרה להקמה, ומלמד הכתוב -
את שבא לכלל הקם, בא לכלל הפר - רק נדר שחל, והינו "בר קיום", הוא גם "בר הפרה".
אבל נדר שלא בא לכלל הקם, לא בא לכלל הפר - נדר כזה שאינו בר הקמה, כיון שעדיין לא חל, גם אינו "בר הפרה".
גמרא:
איבעיא להו:
לדעת רבי אליעזר, שאפשר להפר נדרים עוד לפני שחלו, כיצד פועלת בהם ההפרה.
האם כאשר האשה או הבת נודרת, מיחל חלין הנדרים, ומיד הם בטלין, מכוח ההפרה של הבעל או האב.
או דלמא ההפרה מועילה לכך שנדרים אלו אפילו לא חלין כלל.
ושואלת הגמרא: למאי נפקא מינה בין צדדי הספק?

דרשני המקוצר[עריכה]