פרשני:בבלי:נדרים עב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עב א

חברותא[עריכה]

תא שמע מהא דתניא: אימתי אמרו חכמים במשנה (לעיל ע א) "מת הבעל - נתרוקנה רשותו של הבעל לאב" -
בזמן שעדיין לא שמע הבעל קודם שמת, או ששמע והפר, או שמע ושתק ומת בו ביום.
ומביאה מכאן הגמרא ראיה לספק דידן:
ואי אמרת שגירושין כשתיקה דמו, ולא כקיום, ליתני נמי בברייתא זו: או ששמע וגירש, שאף זה נחשב כמו ששמע ושתק, ויוכל האב לחזור ולהפר.
ומדלא תני הכי - שמע מינה, גירושין כהקמה דמו. וכיון שהנדר חשוב כמקוים, אין האב יכול לחזור ולהפר.
אלא שמקשה הגמרא מהסיפא:
אימא סיפא - יש ראיה הפוכה מהסיפא של הברייתא שנאמר בה:
אבל אם שמע הבעל מהנדר קודם מיתתו וקיים, או ששמע ושתק ומת ביום שלאחריו, שיש כאן שתיקה במשך יום שמעו - שוב אין האב יכול להפר, כיון שהבעל קיים את הנדר על ידי קיום או שתיקה.
ואי אמרת (וכמו שרצית להוכיח מהרישא של הברייתא), שגירושין כהקמה דמו, אם כן, ליתני בסיפא של הברייתא: או שמע וגירש, שאף זה נחשב קיום, ואין האב יכול להפר.
אלא, על כרחך, מדלא קתני הכי, שמע מינה מהסיפא הפוך מהרישא, שגירושין כשתיקה דמו, ויכול האב לחזור ולהפר חלק הבעל.
ומסקינן: אלא, מהא ברייתא, ליכא למשמע מיניה - אין להביא ראיה ממנה, משום שהתנא נקט ברישא ובסיפא רק אופנים ההפוכים זה מזה.
ולכן, אי נאמר שברישא בדוקא לא כתוב אופן של גירושין, ומשום שזה נחשב קיום, נפרש שנסיב סיפא משום רישא (שהסיפא נכתבה לפי הרישא), ובסיפא נאמרו רק אופנים ההפוכים מהרישא. ומכיון שברישא לא כתוב אופן של גירושין, לכן לא שייך לכתוב בסיפא אופן זה.
ואי נאמר שבסיפא דוקא לא כתוב אופן של גירושין, כיון שזה לא נחשב קיום, אלא שתיקה. אם כן, נפרש שנסיב רישא משום סיפא (שהרישא נכתבה לפי הסיפא). וברישא נכתבו רק האופנים ההפוכים מהסיפא. וכיון שבסיפא אי אפשר לכתוב אופן של גירושין לכן לא כתוב ברישא אופן זה.
ואין ראיה מברייתא זו לשום צד מהספק.
ופשטינן ממקום אחר:
תא שמע ממשנתנו (עא א): נדרה והיא ארוסה, ונתגרשה. ונתארסה בו ביום. אפילו חזרה ונתגרשה ונתארסה ואפילו למאה אנשים -
אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
שמע מינה, מוכח ממשנתנו שגירושין כשתיקה דמו -
דאי גירושין כהקמה דמו, מי מצי מיפר ארוס אחרון נידרי דאוקים ארוס ראשון?
והלא לאחר שהוקם הנדר על ידי גירושי בעלה הראשון, כבר אי אפשר להפר את הנדר.
ודחינן שאין מכאן ראיה. כי -
הכא, במאי עסקינן, באופן שעדיין לא שמע ארוס ראשון את הנדר, ובאופן זה אין הגירושין נחשבים לא כשתיקה ולא כהקמה. ואין להוכיח ממשנתנו כיצד נחשבים הגירושין לאחר ששמע הבעל את הנדר.
ומקשה הגמרא על הדחיה: אי הכי, שמדובר במשנתנו שלא שמע הארוס, מאי איריא - מדוע נקט התנא באופן שנתגרשה ונתארסה בו ביום?
הלא אפילו נתגרשה לאחר מאה ימים מיום שנדרה, נמי, כיון שלא שמע הבעל, יוכל הארוס האחרון להפר נדריה.
ומתרצת הגמרא, שדברי משנתנו הם כשלא שמע ארוס ראשון, ושמע האב.
דבאופן שכזה, רק בו ביום ששמע האב הוא דמצי מיפר הארוס האחרון. אבל מכאן ואילך, שכבר חלף יום שמיעת האב, ולא הופר הנדר, שוב לא מצי מיפר הארוס האחרון.
תא שמע מהא דתנן: (לקמן פט א) נדרה בו ביום שנישאת, וגירשה בעלה, והחזירה בו ביום, אין יכול הבעל להפר.
שמע מינה, גירושין כהקמה דמו.
כי אם גירושין הוו כשתיקה, היה צריך להיות הדין שיוכל להפר אם החזירה בו ביום.
ודוחה הגמרא: אמרי, הכא בנשואה עסקינן - משנה זו לא איירי בארוסה, אלא באשה נשואה.  24  והיינו טעמא דאין יכול להפר, משום דלאחר שגירשה כבר אין לו זכות בנדרים שנדרה קודם הגירושין. ואפילו לאחר שחזר ונשאה לא יכול הבעל להפר נדרים אלו, כיון שזה נחשב נדרים קודמים, ואין הבעל מיפר בקודמין.

 24.  הר"ן מפרש שלא מדובר דוקא שבשתי הפעמים היתה נשואה, אלא אפילו אם היתה מאורסת בפעם הראשונה ובפעם השניה היתה נשואה, גם לא יכול הבעל להפר כיון שזה נחשב לגבי הנישואין השניים נדרים קודמים, ואין הבעל מיפר בקודמים. וכן אם היתה בפעם הראשונה נשואה, ובפעם השניה מאורסת, גם לא יכול הבעל להפר כיון שארוס מיפר רק יחד עם האב ורשות האב נפקעה על ידי שנישאה בפעם הראשונה.

דרשני המקוצר[עריכה]