פרשני:בבלי:נדרים עח א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עח א

חברותא[עריכה]


"זה הדבר" -
חכם מתיר, ואין בעל מתיר.
ותניא אידך,
"זה הדבר" - בעל מפר, ואין חכם מפר.
שיכול (שהיה אפשר לומר קל וחומר):
ומה בעל, שאין מתיר, בכל זאת הוא מפר.
חכם שמתיר - אינו דין שמפר!?
תלמוד לומר "זה הדבר" - בעל מפר, ואין חכם מפר. ומוסיפה הברייתא ללמוד דינים נוספים מ"זה הדבר".
נאמר כאן (בפרשת נדרים) "זה הדבר".
ונאמר להלן "זה הדבר", באיסור שחוטי חוץ.
וילפינן גזירה שווה:
מה בשחוטי חוץ נאמרה פרשה זו באהרן ובניו וכל ישראל - שלכולם נאסר לשחוט קרבן חוץ למקדש.
אף פרשת נדרים נאמרה באהרן ובניו וכל ישראל - שכולם יכולים להתיר נדרים.
ומה כאן (בפרשת נדרים) ראשי המטות - אף להלן (בשחוטי חוץ) ראשי המטות.
ומפרשת הגמרא את דברי הברייתא.
בפרשת נדרים למאי הלכתא? - מה כונת הברייתא ללמוד מכך שכל ישראל כשרים להתרת נדרים?
אמר רב אחא בר יעקב: כונת הברייתא להכשיר שלשה הדיוטות להתרת נדרים, ואין צורך בתלמידי חכמים.
ומקשינן: והא "ראשי המטות" כתיב.
וראשי המטות היינו תלמידי חכמים, ואיך אפשר לומר שאף הדיוטות כשרים לכך?
ומתרצינן: אמר רב חסדא ואיתימא רבי יוחנן: דין זה, שצריך דוקא ראשי המטות, הוארק ביחיד המתיר את הנדר, שאז צריך שיהא דוקא מומחה.
אבל כאשר שלשה מתירים את הנדר, אז מהני אף בג' הדיוטות.
ומפרשת הגמרא את סוף דברי הברייתא:
הא דאמרינן בברייתא ש"ראשי המטות", זהו אף בשחוטי חוץ - למאי הלכתא? איזו הלכה נלמדת מזה?
אמר רב ששת: לימוד זה הוא כדי לומר, שאף בפרשת קדשים ישנו דין של ראשי המטות. וכשם שבפרשת נדרים יש אפשרות של התרת נדרים על ידי ראשי המטות, אף בפרשת קדשים יש אפשרות שאלה והתרת חכם בהקדש.
ומקשינן:
לפי בית שמאי, דאמרי אין אפשרותשל שאלה והתרת חכם בהקדש, אם כן חוזרת הקושיא:
ראשי המטות דכתיב בשחוטי חוץ, למאי הלכתא? - איזו הלכה נאמרה בכך שיש דין ראשי המטות בפרשת שחוטי חוץ?
ומתרצינן:
בית שמאי חולקים על דברי הברייתא, ולית להו גזירה שוה זו, המשווה את פרשת נדרים לפרשת שחוטי חוץ.
ומקשינן לפי בית שמאי, שלא דורשים את הגזרה שוה, אם כן הפסוק "זה הדבר" בפרשת נדרים, למאי כתיב (מה דורשים מפסוק זה)?
ומפרשת הגמרא: פסוק זה נכתב כדי לומר, שרק חכם מתיר נדרים בלשון התרה, ואין הבעל מתיר את נדרי אשתו בלשון זו.
וכן רק בעל מפר נדרי אשתו בלשון הפרה, ואין החכם מפר נדרים בלשון זו.
ומקשינן לפי בית שמאי:
הפסוק "זה הדבר" בפרשת שחוטי חוץ, למאי כתיב (מה דורשים מפסוק זה)?
ומפרשת הגמרא: פסוק זה נכתב כדי לומר, שרק על השחיטה של בהמת קרבן בחוץ חייב, ואין חייב על המליקה של קרבן העוף בחוץ.
ומקשינן:
אלא לבית שמאי (לפי בית שמאי) , להכשיר ג' הדיוטות בהפרת נדרים מנלן? - מהיכן לומדים בית שמאי דין זה, שכאשר שלשה מתירים את הנדר אין צורך בתלמידי חכמים, אלא מהני אף ג' הדיוטות?
ומתרצינן:
נפקא להו (בית שמאי לומדים דין זה) מדרב אסי בר נתן.
ומפרשת הגמרא מה הם דברי רב אסי בר נתן -
דכתיב (ויקרא כג): וידבר משה את מועדי ה' - אל בני ישראל.
והתניא על פסוק זה: רבי יוסי הגלילי אומר: "מועדי ה'" נאמרו בפרשת המועדות, ולא נאמרה שבת בראשית (יום השבת קרוי "שבת בראשית", להבדיל מהשנה השביעית, הנקראת "שבת הארץ") עמהן.
בן עזאי אומר: "מועדי ה'" נאמרו בפרשת המועדות, ולא נאמר פרשת נדרים עמהן.
רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא (הוקשה לו הסבר הברייתא),
אתא לנהרדעא לקמיה דרב ששת, ולא אשכחיה (ולא מצאו) במקומו.
אתא אבתריה (בא אחריו) לעיר מחוזא.
ואמר ליה לרב ששת: מדוע אומרת הברייתא "מועדי ה'" נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן?
והא כן כתיב שבת עמהן, עם המועדות, בפרשת אמור, שנאמרו בה נישבת ומועדים!
ותו (ועוד הוסיף להקשות לו):
מדוע אומרת הברייתא "מועדי ה'" נאמרו, ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן?
והא מסיטרא (בקצה הפרשה) כתיבא אף פרשת נדרים!
שהרי לאחר פרשת פנחס, העוסקת בקרבנות של המועדים, נאמרה פרשת מטות, העוסקת בעניני נדרים.
אמר ליה רב ששת לרב אסי בר נתן: הכי קתני -


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת נדרים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב