פרשני:בבלי:נדרים עו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עו ב

חברותא[עריכה]

ומתרצינן:
אין. אכן בעלמא, דרשי רבנן קל וחומר זה.
ושאני הכא, דאמר קרא "אישה יקימנו ואישה יפרנו".
ודרשינן מהא שהקיש הכתוב הפרה להקמה:
את שבא לכלל הקם - בא לכלל הפר. רק נדר שחל, והינו בר קיום, הרי הוא בר הפרה.
אבל נדר שלא בא לכלל הקם - לא בא לכלל הפר. נדר שאינו בר הקמה כיון שעדיין לא חל, אינו בר הפרה.
וכמו כן במקוה, לא אמרינן קל וחומר. כי גם שם לומדים מדברי הכתוב שאין הטבילה של כלי טהור במקוה יכולה להצילו מפני הטומאה בעתיד ("ונוגע בנבלתם יטמא").
וכן באדם שמציל על טהרה בלועה, לומדים מן הכתוב הזה.
וזו היתה קושייתם של חכמים על רבי אליעזר, שבמקום שיש לנו פסוק, בא הכתוב ומוציא מקל וחומר, והוא הדין לגבי הפרת נדרים, בא הכתוב "אישה יפרנו", ומוציא מידי הקל וחומר. ר"ן
מתניתין:
הפרת נדרים - כל היום.
כל אותו יום ששמע בו הבעל או האב את הנדר, ביכולתו להפר אותו, עד לערב. וסובר התנא של משנתנו שהפרת נדרים היא באותו היום שנדרה, ולא בפרק הזמן של "מעת לעת".
יש בדבר זה שהפרת הנדרים היא באותו היום בלבד - צד להקל וצד להחמיר.
ואין הכונה להקל או להחמיר בדין, אלא הכוונה היא למשך זמן ההפרה, שלעתים הוא פרק זמן ארוך, ולעתים הוא פרק זמן קצר.
כיצד? -
להקל - כגון אשה אשר נדרה בלילי שבת  47  - יפר לה בעלה את נדרה בפרק זמן ארוך, בלילי שבת, וביום השבת - עד שתחשך.

 47.  אין הכונה בדוקא לליל שבת, אלא אף בשאר ימים, אלא דרך אגב משמיעה המשנה חידוש שאפשר להפר נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת (ר"ן)
להחמיר - נדרה עם חשכה (סמוך לחשכה של מוצאי שבת) - מפר רק בפרק הזמן הקצר שנשאר עד שלא תחשך.
שאם חשכה, ועדיין לא הפר - שוב אינו יכול להפר, כיון שכבר חלף יום שמעו.
גמרא:
תניא. הפרת נדרים - כל היום עד הערב.
רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: מעת לעת (תוך כ"ד שעות מששמע את הנדר).
ומבארת הגמרא את טעמם של החולקים:
והוינן בה: מאי טעמא דתנא קמא, הסובר שאינו מפר אלא עד לערב!? כי אמר קרא "ביום שמעו", ולכן יכול להפר רק באותו יום ששמע.
ורבנן - מאי טעמייהו שיכול להפר במשך עשרים וארבע שעות?
משום דכתיב "מיום אל יום".
ומשמע שיכול להפר תוך שיעור של יום שלם מהזמן ששמע בו את הנדר.
ומקשינן,
ולתנא קמא, הא כתיב "מיום אל יום"?
ומתרצינן: איצטריך את שני הפסוקים,
דאי היה כתוב רק "ביום שמעו", הוה אמינא, ביממא אין, בליליא לא - שאפשר להפר רק ביום ולא בלילה.
ולכן כתיב "מיום אל יום" ללמדנו שאף בלילה אפשר להפר.
ומקשינן:
ולמאן דאמר שלומדים מהפסוק "מיום אל יום" שאפשר להפר מעת לעת, הא כתיב "ביום שמעו"?
ומתרצינן: איצטריך את שני הפסוקים.
דאי כתיב רק הפסוק "מיום אל יום", הוה אמינא שכונת הפסוק היא שמחד בשבא (יום ראשון) עד לחד בשבא בשבוע שלאחריו ליפר לה.
ולכן כתיב "ביום שמעו", ללמדנו שרק יום אחד לאחר ששמע את הנדר יכול להפר.
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי: אין הלכה כאותו הזוג (כרבי יוסי ברבי יהודה ורבי אליעזר ברבי שמעון).
לוי סבר למיעבד (חשב לנהוג) כהני תנאי (כריב"י ורבי אלעזר ברבי שמעון).
אמר ליה רב: הכי אמר חביבי (רבי חייא, דודו של רב): אין הלכה כאותו הזוג.
ואגב שהובא בגמרא מימרא דרב, מביאה הגמרא עובדא מחייא בר רב.
חייא בר רב שדי גירא ובדיק - אף בעת שהיה מתעסק בירית חצים היה מתעסק במציאת פתח וחרטה לאדם הבא לפניו להתיר נדרו, והיינו שלא היה מדקדק כל כך, משום שסבירא ליה שפותחין בחרטה בלבד.
רבה בר רב הונא יתיב וקאים - אף הוא לא היה מדקדק כל כך בהתרת נדרים, אלא בין היה עומד בין היה יושב, היה מתעסק במציאת פתח וחרטה  48 .

 48.  הרא"ש מביא גירסה שונה בדברי רב: הלכה כאותו הזוג. והיינו שכן אפשר להפר מעת לעת. ולפי גירסה זו מפרש הרא"ש בכונת הגמרא בעובדא דחייא בר רב ובעובדא דרבה בר רב הונא, שכאשר אשתו של חייא בר רב היתה נודרת, לא היה מפר לה מיד, אלא היה שותק כדי לקנטרה. והיה זורק חץ בכותל לידע בדיוק השעה שבו נדרה, והיה מפר לה למחרת בשעה זו. וכן רבה בר רב הונא היה קם למדוד מידת צלו, לדעת את השעה המדויקת, כדי שיוכל להפר למחרת באותה שעה.

דרשני המקוצר[עריכה]