פרשני:בבלי:נדרים כ ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כ ב

חברותא[עריכה]

שאלו את אימא שלום: מפני מה,  בניך יפיפין ביותר?
אמרה להן: בעלי אינו מספר עמי (בתשמיש) לא בתחלת הלילה, ולא בסוף הלילה, אלא מספר עמי בחצות הלילה.
וכשהוא מספר (ומשמש) - הוא מגלה טפח ומכסה טפח. ודומה עליו כמי שכפאו שד לשמש.
ואמרתי לו: מה טעם אתה נוהג כך?
ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות!
ומשנינן: לא קשיא:
הא במילי דתשמיש, ראוי לו לספר עמה, כדי שלא יחשוב על אשה אחרת.
הא במילי אחרנייתא, אין לספר בהם בשעת תשמיש.
אמר רבי יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי בהנהגת התשמיש.
אבל, אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי! אלא, כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה!
משל לבשר הבא מבית הטבח. רצה האדם לאכלו חי במלח, מבלי לבשלו או לצלותו - אוכלו חי במלח. רצה לאוכלו צלי - צולהו ואוכלו צלי. מבושל - אוכלו מבושל. שלוק - אוכלו שלוק. וכן הוא נוהג בדג הבא מבית הצייד.
אמר אמימר: מאן מלאכי השרת, מי הם "מלאכי השרת" שסחו לרבי יוחנן בן דהבאי את אותם ארבעה הדברים? - רבנן! חכמים אמרו לו זאת, ולא מלאכי השרת ממש.
דאי תימא, כי אם תאמר שמלאכי השרת ממש סחו לו את הדברים הללו, אמאי אמר רבי יוחנן שאין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו מלאכי השרת בקיאי בצורת הולד טפי, בקיאים הם בגורמים המביאים לפגם בוולדות בשעת עיבורם יותר מבני אדם, ויש לנו לנהוג לפי דבריהם כדי שלא ייפגמו הוולדות מחמת הנהגה המביאה לפגמים שכאלו!
אלא בהכרח, שחכמים סחו לו זאת, ולכן אמר רבי יוחנן את דעתו שאין לחוש לכך.
ואמאי קרו להו ךרבנן בתואר "מלאכי השרת"? - דמצייני שהם דומים כמלאכי השרת.
מעשה בההיא אשה דאתאי לקמיה דרבי. אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן לבעלי לתשמיש, והפכו!
אמר לה רבי: בתי, תורה התירתך לנהוג עמך כך, ואני - מה אעשה ליך?
ועוד מעשה, בההיא אשה דאתאי לקמיה דרב. אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן, והפכו!
אמר לה רב: מותר לו לנהוג כרצונו, מאי שנא מן ביניתא (דג). משל הוא לדג, שיכול אדם לצלותו או לבשלו כרצונו, וכך התירה התורה לבעל לנהוג בתשמיש כרצונו.
כתיב (במדבר טו) "ולא תתורו אחרי לבבכם" -
מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה, ויתן עיניו בכוס אחר.
אמר רבינא: לא נצרכא, אלא דאפילו בשתי נשיו, לא יתן עינו באחת וישמש עם השניה.
כתיב (יחזקאל כ) "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" -
אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, וסימנם: בני אסנ"ת משגע"ח:
בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה.
ופרכינן: איני!
והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו לשתשמיש - הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם.
שנאמר (דברים א): "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים", וכתיב "ואקח את ראשי שבטיכם", ואולם לא כתיב "נבונים".
וכתיב (בראשית מט): "יששכר חמור גרם", וכתיב (דברי הימים א יב) "מבני יששכר יודעי בינה לעתים"!
ומשנינן: ההיא - דמרציא ארצויי.

מתניתין:

ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זרוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסין.
ומבארת המשנה את ארבעת הנדרים הללו:
נדרי זרוזין כיצד? -
היה מוכר חפץ, ואמר: קונם עלי דמי החפץ, שאיני פוחת לך מן הסלע, שהוא מחירו (וסלע הוא ארבעה דינרים), ואילו הלה, הקונה, אומר: קונם שאיני מוסיף לך על השקל (שהוא שני דינרי) <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  שניהם רוצין בשלשה דינרין, ולכן אין נדרם אוסר אותם.

דרשני המקוצר[עריכה]