פרשני:בבלי:נדרים עג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים עג ב

חברותא[עריכה]

מתניתין:
בוגרת מאורסת, וכן נערה המאורסה, ששהתה י"ב חדש.
וכן אלמנה המאורסת ששהתה ל' יום - רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה כיון שכבר הגיע זמן שתקנו להם חכמים להינשא - יפר הבעל לבדו את נדריה, ללא שותפות האב, כאילו כבר נשאה לאשה.
וחכמים אומרים: אין הבעל מיפר - עד שתכנס לרשותו.
גמרא:
אמר רבה: רבי אליעזר ו"משנה ראשונה" - אמרו דבר אחד (אותו דין).
דתנן במסכת כתובות (נז א):
נותנין לבתולה המאורסתזמן של י"ב חדש לפרנס את עצמה.
הגיע י"ב חדש ולא נישאו - אוכלת משלו (משל הבעל, שמזונותיה עליו).
ואם היא מאורסת לכהן - אוכלת בתרומה (כדין אשת כהן).
אבל אם ארוסה הכהן מת, והרי היא ממתינה ליבום (ואפילו אם המתינה ליבום י"ב חודש) - היבם, אינו מאכילה בתר ומה.
אם עשתה (חלפו עליה) ששה חדשים בפני הבעל ולאחר מכן מת הבעל וחלפו עליה עוד ששה חדשים בפני היבם - ונמצא שהמתינה כבר י"ב חודש, ואפילו כולן (חלפו עליה כל הי"ב חודש) בפני הבעל וחסר מתוך הי"ב חודש יום א'  36 , או כולן בפני היבם וחסר יום א'. אינה אוכלת בתרומה (ורק אם המתינה י"ב חודש שלמים בפני הבעל אז אוכלת בתרומה).

 36.  נחלקו הראשונים באם המתינה לבעלה י"ב חודש שלימים ולאחר מכן מת הבעל ועכשיו היא ממתינה ליבום. האם אוכלת בתרומה מכוחו של הבעל שהרי עשתה בפניו י"ב חודש, או שאינה אוכלת בתרומה, שכיון שהבעל מת והיבם הרי אינו מאכיל בתרומה אם כן אינה אוכלת בתרומה עד שתתייבם. ומדברי המשנה משמע שרק אם היה חסר יום א' אז אינה אוכלת בתרומה אבל אם השלימה י"ב חודש בפני הבעל ומת הבעל אוכלת בתרומה. ורש"י בכתובות נז א כתב, שמה שכתוב חסר יום א' זהו לאו דוקא, אלא הוא הדין אם המתינה לבעלה י"ב חודש שלימים, ועיין ר"ן כאן.
זו משנה ראשונה, הסוברת שהגעת זמן הנישואין מחשיבה? אותה לנשואה.
אבל, בית דין של אחריהם אמרו, אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, ואין די בכך שכבר התחייב במזונותיה.
ונמצא, שרבי אליעזר, האומר שהיא נחשבת נשואה לענין הפרת נדרים משעת הגעת זמן הנישואין, סובר כמו משנה ראשונה, שהיא נחשבת נשואה לענין זה שדינה כאשת כהן, ואוכלת בתרומה - משעת הגעת זמן הנישואין.
אמר ליה אביי לרבה: דלמא לא היא (אולי אין שייכות בין דברי רבי אליעזר לדברי המשנה ראשונה. כי מדברי רבי אליעזר אין ראיה כדברי המשנה ראשונה, ומדברי המשנה ראשונה אין ראיה כדעת רבי אליעזר).
דעד כאן לא קא אשמעינן משנה ראשונה אלא לענין מיכל בתרומה, שזהו רק דין דרב נן.
כי מדאורייתא אף מאורסת לכהן אוכלת בתרומה, ורק רבנן תקנו שאינה אוכלת תרומה קודם שתינשא משום החשש שמא תאכיל מהתרומה לאחיה ואחיותיה, וכיון שהגיע זמן הנישואין, ומזונותיה עליו, תקנו רבנן שתחשב כנשואה לענין זה.
אבל הפרת נדרים, שהוא דין דאורייתא, אימא לא מועילה הגעת זמן (שהיא תקנת חכמים) להחשיבה כנשואה לענין זה.
וכן, עד כאן לא שמעת ליה לרבי אליעזר שמשעת הגעת הזמן היא נחשבת נשואה, אלא גבי הפרת נדרים. ויש לכך טעם מיוחד, כדרב פנחס משמיה דרבא.
דאמר רב פנחס בשם רבא, כי הטעם שבעל מפר נדרי אשתו, הוא משום שכל אשה הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת.  37  ואם כן שייך טעם זה אף כשהגיע זמן הנישואין, כי היות והוא חייב במזונותיה בהגעת הזמן, הרי היא נודרת על דעתו.

 37.  יש ראשונים שמוכיחים מדברי רב פנחס, שאדם הנודר על דעת חבירו יכול חבירו להתיר לו את נדרו ואין צורך להתירו עפ"י חכם, והוכחתם מהא דאמרינן שהטעם שבעל מיפר נדרי אשתו הוא משום שנודרת על דעתו. וכתב על זה הר"ן שזו היא שגגת הוראה, כי אין כונת הגמרא לומר שמהטעם הזה יכול הבעל להפר את נדריה, שהרי מצינו חילוקי דינים שנאמרו בפרשת הפרת נדרים, כגון שצריך לשונות מיוחדים הנחשבים ללשון הפרה, ואילו היה דין זה בכל אדם הנודר על דעת חבירו, לא היה צריך לשונות מיוחדים, אלא אם רוצה לבטל את הנדר יבטלו בכל לשון שהוא. ומפרש הר"ן, שכונת הגמרא היא, שהטעם הזה, שאשה נודרת על דעת בעלה, זהו רק סיבה לומר שמשום כך זיכתה התורה לבעל את נדרי אשתו. ומכיון שנודרת על דעתו כבר משעת הגעת זמן הנישואין, זיכתה התורה את נדריה לארוס. ודין זה נאמר רק בבעל שזוכה בנדרי אשתו, אבל כל אדם הנודר על דעת חבירו אין חבירו זוכה בנדרו, ואינו יכול לבטלו שלא עפ"י התרת חכם. ועיין עוד בדברי הר"ן באריכות. אמנם, במסכת נדה דף מו ב אמרינן, יתומה קטנה שהשיאוה אמה? ואחיה, על אף שאין קידושיה חלים מהתורה אלא מתקנת חכמים, בכל זאת יכול בעלה להפר לה, כיון שכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת. ואם כן חזינן שכל אדם הנודר על דעת חבירו יכול חבירו לבטל את נדרו. דאם לא כן, איך יכול בעלה של הקטנה להפר את נדריה? והרי מהתורה אינה אשתו כלל. וצ"ע. (רש"ש) והקרן אורה מקשה על דברי רב פנחס, שאם כן, הרי צריך הנדר ליחשב כמו טעות כיון שנדרה על דעתו והרי התברר שאינו מסכים לנדר, ואם כן מדוע בהפרת בעל אין הנדר מתבטל מעיקרו אלא רק מכאן ואילך? ולפי דברי הר"ן מיושבת קושיה זו, כי אין הכונה שמטעם זה נחשב הנדר לטעות, אלא הכונה היא שמטעם זה זיכתה התורה את הבעל בנדר, ומכל מקום, זה כדין הפרה רגילה, שמבטלת את הנדר רק מכאן ואילך.
אבל לגבי אכילת תרומה, אין סיבה בכך שהוא מפרנסה בהגעת הזמן, כדי להחשיבה כנשואה. ולכן, אפילו שאיסור אכילתה של ארוסה לכהן בתרומה אינו אלא מדרבנן, נמי לא אכלה.

דרשני המקוצר[עריכה]