פרשני:בבלי:נדרים פז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים פז א

חברותא

ומקשינן:
והא גבי קרעים (חיוב קריעה על המת), שאם מתו לו שנים ושלושה קרובים, ילפינן שצריך לקרוע פעמיים מדכתיב ב' פעמים על על, דכתיב "על שאול ועל יהונתן בנו".
ואם כן אף לגבי קריעה יש ללמוד מכך שכתוב "על שאול ועל יהונתן", שצריך לקרוע דוקא לשם אותו מת, ואם קרע לשם מת אחר לא יצא ידי חובת קריעה.
ותניא לאו הכי: אמרו לו מת אביו, וקרע, ואחר כך נמצא שהמת היה בנו, יצא ידי קריעה, ואינו צריך לחזור ולקרוע?
ומתרצינן:
אמרי, לא קשיא. הא בסתם והא במפרש - משנתנו היא באופן שפירש שמיפר נדר זה, ועל כן אם הוברר שטעה לא חלה ההפרה על הנדר האחר.
אבל לגבי קריעה מדובר באופן שקרע בסתם ולא פירש על מי הוא קורע, ולכן יצא ידי חובת קריעה אף כאשר הוברר שהמת הינו בנו ולא אביו.
ומביאה הגמרא ברייתא המסייעת לתירוץ זה:
והתניא, אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו, לא יצא ידי קריעה. ואם אמרו לו מת לו מת, וכסבור אביו הוא, וקרע, ואחר כך נמצא בנו, יצא ידי קריעה.
ונמצא שהברייתא מחלקת בין אופן שקרע סתם ורק היה סבור שזה אביו, לבין אופן שקרע בפירוש על אביו.
רב אשי אמר - עוד תירוץ לישב את קושית הגמרא:
כאן בתוך כדי דבור, כאן לאחר כדי דבור,
ומפרשת הגמרא את התירוץ:
הא דקאמרת יצא ידי קריעה אף כשנמצא שהמת הוא בנו ולא אביו, איירי כשנודע לו בתוך כדי דבור מעת הקריעה.
והא דאמרת לא יצא ידי קריעה, איירי כשנודע לו לאחר כדי דבור מעת הקריעה.  23 

 23.  רב אשי אינו חולק על התירוץ הקודם דהלא ברייתא מפורשת היא שיש חילוק בין קרע בסתם לבין קרע בפירוש על מת מסוים, אלא רב אשי מוסיף על התירוץ הראשון, דלפי התירוץ הקודם יהיה קשה שבברייתא לעיל שמובאת בקושית הגמרא משמע שמדובר באופן שאמרו לו מת אביו וקרע בפירוש בשביל אביו, ואם כן לפי התירוץ הקודם נוצרך לדחוק ולומר שכונת הברייתא לאו דוקא שאמרו לו מת אביו, אלא שהיה סבור שזה אביו וקרע בסתם, ולכן מתרץ רב אשי שאין צורך לומר שדברי הברייתא הם לאו דוקא, אלא אף שם מדובר שקרע בפירוש על אביו אלא שנודע לו הטעות בתוך כדי דיבור שאז מועילה הקריעה על בנו.
ולפי זה אף, במשנתנו האומרת שלא מועילה הפרה והקמה כאשר הוא אינו יודע מה הנדר או מי הנודרת, מדובר שזה נודע לו לאחר כדי דיבור, אבל אם נודע לו תוך כדי דיבור מועילה ההפרה.
ומביאה הגמרא ברייתא המסייעת לתירוץ זה:
והתניא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ונתעלף. וכמדומה שמת, וקרע. ואחר כך מת, לא יצא ידי קריעה.
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא:
לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור, אבל בתוך כדי דיבור כדבור דמי ויצא ידי חובת קריעה.
והילכתא:
תוך כדי דבור כדבור דמי,  24 

 24.  שיעור זה של כדי דבור הוא כדי שאילת שלום של תלמיד לרבו דהיינו ג' תיבות הללו "שלום עליך רבי" ויש פוסקים שכתבו שהוא שיעור אמירת "שלום עליך רבי ומורי". ונחלקו הראשונים האם שיעור זה הוא מדאורייתא או מדרבנן. דעת הרמב"ן שזהו תקנת חכמים שכאשר אדם קונה דבר או מוכר ויפגוש את רבו באמצע עיסוקו יוכל לברכו, ולכן תקנו שיעור זה אף לשאר דברים. אבל הר"ן אומר שזהו סברא מדאורייתא, שכאשר אדם עושה מעשה, אז בשעת מעשה הוא אינו גומר בדעתו לגמרי עד שיעור זמן זה.
חוץ ממגדף - אדם שעבר על איסור גידוף שם ה', וחזר בו תוך כדי דבור, לא מועילה חזרתו להצילו מעונש.
ועובד עבודת כוכבים - אדם שאמר לעבודת כוכבים "אלי אתה" וחזר בו תוך כדי דבור אין חזרתו מועילה להצילו מעונש.
ומקדש, ומגרש - אם קידש אשה או גירשה, וחזר בו תוך כדי דבור, אין חזרתו מועילה לבטל את הקידושין או הגירושין.  25 

 25.  הטעם הוא משום שדברים אלו אין אדם עושה אותם אלא אם גמר בדעתו באופן מוחלט ועל כן אין לו אפשרות לחזור בו מדבריו (ר"ן)
מתניתין:
אמרה: קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, וקיים הבעל לתאנים, כולו קיים - כל הנדר קיים, ואסורה אף בענבים.
ואם הפר לתאנים בלבד, אינו מופר חלק הענבים עד שיפר אף לענבים.
אמרה: קונם תאנה שאני טועמת וענבה שאני טועמת, הרי אלו שני נדרים. ואפשר להפר אחד מהם ולקיים את השני.
גמרא:
מני מתניתין - רבי ישמעאל - משנתנו היא כדעת רבי ישמעאל.
דתניא: "אישה יקימנו ואישה יפרנו".
מכאן שאם אמרה: קונם תאנים וענבים אלו שאני טועמת, וקיים הבעל לתאנים, כולו קיים - כל הנדר קיים ואף הנדר על הענבים מקוים.

דרשני המקוצר